החלטה בתיק בש"א 170535/07

1.       לפני בקשה לתיקון כתב תביעה.

2.       התובעים הגישו תביעה כנגד הנתבעת בה עתרו לחייבה לשלם להם פיצויים בסך של 100,000 ש"ח בטענה כי כלביה של הנתבעת, תקפו אותם ו/או את הכלבים והחתולים השייכים להם.

3.       כעת, לאחר שתם שלב קדם המשפט, לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים ולאחר שנקבע מועד להבאת הראיות (ראה החלטה מיום 22.4.07), מבקשים התובעים לתקן את כתב התביעה.

                   הבקשה אינה נתמכת בתצהיר ובכל מסמך שהוא.

4.       תיקון כתב התביעה, כפי שהוא בא לידי ביטוי בבקשה, כולל הוספת "סעד של ציווי" כנגד הנתבעת, בנוסף לסעד הכספי כמפורט בכתב התביעה.

הסעד הנוסף המבוקש הוא לאסור על הנתבעת להוליך את כלביה ו/או לאפשר  לאחריהם להוליכם ברה"ר אלא א"כ הכלבים יהיו אסורים ברצועה ובמחסום פה.

5.       הנתבעת מתנגדת לבקשה בטענה כי בקשת התובעים משנה לחלוטין את התביעה ואת מהותה, כי אין כל טעם בדרישה לסעד של ציווי שעניינו מוסדר בחוקי המדינה ובתקנותיה, כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר וכי הוספת הסעד כאמור אינה דרושה על מנת להכריע בשאלות השנויות במחלוקת. עוד טוענת הנתבעת כי מועד הגשת הבקשה תמוה ונגוע בחוסר תום לב.

6.       בבואו להכריע בשאלת תיקון כתבי טענות על בית המשפט לבחון האם התיקון יאפשר לבית המשפט להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, היינו שעל התיקון המבוקש להשלים את עילת התביעה (תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") והאם יהיה בתיקון זה כדי לגרום לצד השני עוול שפיצוי כספי לא יוכל לתקן.

7.       כדי לבדוק באם נתקיים התנאי הראשון הוא התנאי העיקרי, חייב המבקש להראות כי בהגישו את כתב הטענות המקורי, הוא טעה טעות כנה וכי עתה התברר לו שהפלוגתא האמיתית גלומה דווקא בפרטים הכלולים בתיקון המבוקש. על המבקש להראות "... מהי הפלוגתא האמיתית שנפלה... שבירורה מצדיק את התיקון" (ע"א 351/61, זדרייביץ נ' תרום , פ"ד טז 481, 487; וראה גם: ר"ע 330/85, אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ , פ"ד לט(2) 556, 559).

8.       ודוק: השאלות שצריכות להיות שנויות במחלוקת צריכות להיות קשורות לזכות המהותית של נשוא התובענה ואינן צריכות להיות קשורות דווקא לאותן העובדות המולידות ומקיימות את הסעד המשפטי (ע"א 70/62, אדלר נ' יצחק , פ"ד 1949, 1952; ע"א 772/79, עזבון שמרון נ' וסקביץ , פ"ד לו(4) 78).

9.       במקרה שלפנינו הוגשה הבקשה לאחר שלב קדם המשפט, היינו, לאחר המועד הנכון לדון בבקשה מעין זו, בהתאם לתקנה 143(1) לתקנות, הקובעת כי ראוי להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה בהקדם ובטרם נסתיימו הליכי קדם המשפט. יחד עם זאת ראוי לציין כי טרם החל שלב הבאת הראיות אשר קבוע ליום 16.12.07.

10.   כאשר הבקשה לתיקון כתב התביעה מוגשת לאחר שלב קדם המשפט מתעוררת השאלה מה היחס בין תקנה 92 לתקנות לפיה ניתן להתיר תיקון כתב טענות בכל שלב במשפט לבין תקנה 149(ב) לתקנות, לפיה בית המשפט לא ידון בבקשה שבעל דין יכול היה להעלות בקדם המשפט, אלא בהתקיים שני תנאים מצטברים והם כי קיימים טעמים מיוחדים שיירשמו וכי הדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

בפס"ד ע"א 40/87 נשר נ' אבוטבול , פ"ד מג(4) 49, נקבע שתקנה 149(ב) גוברת על תקנה 92, וכאשר מועלית הבקשה לתיקון לאחר שלב קדם המשפט עליה לעמוד בדרישת תקנה 149(ב).

11.   לאור כל האמור לעיל, לאחר שבחנתי את כתבי הטענות ואת הבקשה, התגובה והתשובה לתגובה, לא מצאתי כי קיימים טעמים מיוחדים להתיר את המבוקש נוכח המועד בו נתבקשה הבקשה ונוכח מהותו של הסעד המבוקש לעומת הסעד המפורט בכתב התביעה. זאת ועוד, לא מצאתי כי אי הענות לבקשה, יכול ותגרום לתובעים עיוות דין.

אני מעדיף את עמדת הנתבעת כפי שהיא מבוטאת בתגובתה ונסמכת בפסיקה ראויה.

12.   לאור האמור, הבקשה נדחית. התובעים ישאו בהוצאות הנתבעת בבקשה וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 2,500  ש"ח בתוספת מע"מ.

13.   המזכירות תסגור הבש"א ותעביר ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ח' בתשרי, תשס"ח (20 בספטמבר 2007), בהעדר.

                                                        ________________

                                                                               אברהם קסירר, שופט

ההחלטה כפופה לשינויי נוסח, הגהה ועדכון מתבקשים.